סמוך לחצות הליל רכבת האוריינט אקספרס המפורסמת נעצרת על המסילה מפאת השלג הכבד. עם בוקר מתגלה גופתו של המיליונר סמואל אדוארד ראצ'ט בתאו הנעול, הוא נדקר תריסר פעמים. בדקירות לא אחידות בחזהו.
הרכבת מבודדת בשלג, איש לא עלה לקרון בסּופה – אחד מן הנוסעים מוכרח להיות הרוצח…
מי משנים עשר הנוסעים ירצה לפגוע בראצ'ט? מתברר כי לכל אחד ואחד מהם עשוי להיות מניע משלו…
מסייה פוארו הבלש המעולל, הבין שלא נותר אלא לכנס את נוסעי הרכבת בקרון המסעדה המפואר…
מציאות ופנטזיה מתערבבים היום בסיפור שלי, כי אני רוצה לספר לכם על הרכבת ההיסטורית שהחלה לנסוע בעמק חפר בתקופה העות'מנית, דרך תקופת המנדט ועד לא מזמן. אם תבנה תחנה המתחדשת, תמשיך היא לדהור על הפסים בהובלתה תושבים מהעמק ואל מחוצה לו.
כחובבת רכבות מושבעת, כזאת שמתרגשת כשהרכבת נכנסת לתעלה בתוך הים (לה – מנש למשל, בין צרפת לאנגליה), או מתלהבת כמו ילדה קטנה מלבקר בקרון המסעדה ברכבות באירופה, אני רוצה לספר לכם את הסיפור הנהדר של רכבת העמק, העמק שלנו, עמק חפר.
נא לדמיין!
תמונה ראשונה: פריז 4 באוקטובר 1883 ,המוני נוסעים נלהבים וצוהלים עולים לנסיעה הראשונה של רכבת האוריינט אקספרס (Orient Express) אשר משיקה רעיון מהפכני : קרונות שינה…"החברה הבינלאומית לקרונות שינה וקווי אקספרס אירופיים" אשר הפעילה את הרכבת המפוארת, שחקה אותה!
האוריינט אקספרס (Orient Express) …הייתה רכבת נוסעים מהודרת, בדיוק כמו שרואים בסרטים, בדיוק כפי שאני רואה אותה בראש שלי : בתאים מפוארים עם כיורי רחצה, ארונות, מיטות נוחות ושאר פינוקים.
קרון מסעדה מפואר, ארוחות משובחות, ודיילים שעמדו לרשות הנוסעים יום וליל…
למעשה, היה זה מלון פאר על גלגלים. הנסיעה הייתה יקרה, וקהל הלקוחות בהתאם. הרכבת הסיעה את אצולת אירופה ועשיריה, ראשי מדינות ובני מלוכה, דיפלומטים ואנשי עסקים.
הרכבת פעלה במשך קרוב למאה שנה בין פריז לאיסטנבול וערכה את נסיעתה האחרונה ב-19 במאי 1977.
מסלול הרכבת :פריז – שטרסבורג – מינכן – וינה – בודפשט – בוקרשט – איסטנבול, כאשר בשני קטעי נסיעה נצרכו הנוסעים לשרותי מעבורת כדי לחצות מכשולי מים: נהר הדנובה, וקטע מערבי של הים השחור, מוורנה שבבולגריה לאיסטנבול.
תמונה שניה: פלשתינה החמה והמיוזעת, בזמן מלחמת העולם הראשונה.
כאוס מזרח תיכוני ו…טורקים!
טורקים שאיך נאמר, לא ממש התחשבו וכבדו את אוצרות הטבע, היו עסוקים בעיקר בלהרוס אותה ולקבל בקשיש תמורת כמעט כל דבר שזז, נהגו "לפרק" כל יער טבעי, לכרות את העצים (אלוני יער חדרה במקרה הזה), ולהשתמש בעץ כחומר גלם לתעשיית הפחם, או לבניית מסילות רכבת (בנית הקו לחצי האי סיני במקרה הזה) או להסקת קטרי הקיטור.
המסילה העות'מנית נסללה מצפון לכפר הערבי קקון אשר בעמק חפר לצרכים תפעוליים, בשנים 1915–1917 והתחברה למסילות שנעו לרוחבה של ארץ ישראל, כגון: רכבת העמק, (אבק כוכבים מפני עצמה) שהייתה שלוחה של הרכבת החיג'אזית שהגיעה אז עד "אל מדינה" בערב הסעודית של היום, ובמרכז התחברה למסילת הרכבת יפו–ירושלים.
וכל המאמץ הזה בשביל להוביל עצים מיערות כרותים וחיילים למלחמות ברחבי האימפריה, בכלל לא היו לה תחנות כלשהן כי לא היו נוסעים כלשהם, איזה בזבוז אנרגיות!
טוב, כל זה וזה עדיין לא ממש עזר להם…
תמונה שלישית :…אז, הגיעו הבריטים… עדיין פלשתינה, עדיין כאוס, אך, אתם יודעים : "בלונדון יש מוסיקה טובה, בלונדון יש טלוויזיה מצויינת , בלונדון האנשים יותר אדיבים"…וקורטוב מכל התרבות הזאת נדבק והתערבב עם תושבי הלבנט.
בינתיים, הרכבת עברה לידי "חברת הרכבת המנדטורית".
חברה זו, פעלה באזורנו משנת 1920 ועד לתום המנדט בשנת 1948.
הבריטים, מונעים בעיקר מאינטרסים כלכליים ורצון לשליטה, השכילו לרשת כמעט את כל המזרח התיכון בקשר "רכבתי" רציף, תקלטו: מקהיר ועד בירות!
גם את האשלגן מים המלח הביאו הבריטים בקו זה, וזה היה במסע: מים המלח בספינות רעועות עד למזח הגמלים בחופו הצפוני, משם בשיירות גמלים ב"חסות" הבדויים עד ירושלים, משם רכבת ללוד ומשם התחברו למסילה המזרחית דרך קקון עד לנמל חיפה ו…אופס, לאוניות של הצי המלכותי בדרך לממלכה המאוחדת…
לא אופטימית לגבי טיב ה"סחורות" בהגיעה ליעד, בכל זאת הם הועברו מרציף לרציף, מרכבת לרכבת והזמן, הזמן…תשפטו אתם: על פי לוח הזמנים של הרכבת המנדטורית, זמן הנסיעה ברכבת מירושלים ליפו , דרך לוד שהייתה צומת דרכים מרכזית אז היה כ4 שעות, מראש העין (ראס אל עין באותה העת) לתחנת קקון הייתה נסיעה של 3/4 שעה, ומקקון לחיפה הנסיע עמדה על כשעה וחצי!
במרץ 1938, במהלך המרד הערבי הגדול, הותקפה התחנה על ידי אנשי הכנופיות[1].
מתקפה זו הייתה בעצם מעין "חזרה גנרלית" למה שעתיד לבוא, היות שקצת אחרי, בלילה שבין 31 במאי ל-1 ביוני, תקפה כנופית פורעים נוספת את התחנה, הוציאה ממנה את העובדים, לאחר שמנהל התחנה הפציר בם שלא לפגוע בו ובעובדיו, הפורעים נענו (!!), הוציאו את העובדים והעלו את התחנה באש…
בעקבות אירוע טראומתי זה, הודיעה הנהלת הרכבת על ביטול תחנת קקון.
אבל,…כמו עוף החול שנולד פעם מחדש, שבה והופיע הרכבת ושוב נעצרה בתחנה…
ולפני שנעבור לתמונה הבאה, הרשו לי לחבר כאן את הפנטזיה עם המציאות:
תוואי רכבת האוריינט אקספרס התחיל בפאריז והסתיים באיסטנבול-
הרכבת המנדטורית הסתיימה רשמית בבירות אך חוברה בשלוחת המשך עד איסטנבול- ושנהם פעלו בתקופות מקבילות, זאת אומרת, שאם הייתה אז לורד אנגלי או נסיך דני סקרן שבא להציץ על היצורים מהלבנט, בטח יכולתה לבוא, להציץ ולחזור הביתה באוריינט אקספרס, שהתחבר באיסטנבול לשלוחה של הרכבת המנדטורית של הוד מלכותה שדהרה גם אך תוככי פלשתינה!!
מחשבה זו מציתה את דימיוני ומעיפה אותו רחוק ביי פר מכל הסרטים שנעשו על הנושא והיא בעצם ההשראה לבלוג זה!
תמונה רביעית ואחרונה: מדינת ישראל הקטנה, החדשה והגאה –
לאחר קום המדינה ומלחמת העצמאות ב1949, נפתח קו של רכבת ישראל מחיפה
ל-תל אביב ולירושלים דרך אותה מסילה מזרחית והרכבת חזרה לעצור באותה תחנה שעכשיו "תחנת אחיטוב".
השמחה איך לאמר, לא ארכה זמן רב, היות ש 4 שנים לאחר מכן, עם פתיחת מסילת החוף בשנת תנועת הנוסעים בתחנה הטמעתה ושמשה בעיקר לרכבות משא.
המוביל הארצי, מכירים? זה שעובר בעמק, מאחיטוב ודרומה לעבר עולש? זה שמצד שמאל מלווים אותו שורה יפיפיה של צברים ומצד ימין שלל בוגנוויליות?
אז בתחילת שנות השישים, כשהניחו אותו פה, בעמק, שמשה אותה תחנה לפריקת הצינורות שהגיעו היישר מאשדוד על גבי קרונות משא שטוחים….
כמה סיפורי משנה נשזרים בסיפור הגדול!
ולבסוף, בשנת ב1968, נסגרה התחנה סופית והותירה אחריה את משימת היולדה מחדש מתוך החול, לנו, לתושבי עמק חפר של המאה ה21!
אחת קטנה-הידעתם?:
רוחב המסילה העות'מנית היה 105 ס"מ, בעוד המסילה הבריטית הוא 143.5 ס"מ, הרוחב התקני המשמש גם היום את רכבת-ישראל.